HYMENOPTERA = דבוראים
FORMICIDAE = נמלים
MESSOR SEMIRUFUS = נמלת הקציר
http://sohel-meron.blogspot.com/مدونة نمل الحصاد (الموقع في شبكة الانترنيت)
שיוך: ממלכה: בעלי חיים, מערכה: פרוקי רגלים, מחלקה: חרקים, סדרה: דבוראים, משפחה: נמלים, סוג: נמלת הקציר, מין: נמלת קציר אדומת ראש.
דיון ומסקנות
האם וכיצד משפיעות טמפרטורות האוויר והקרקע על פעילות נמלת הקציר השחורה והנווטת השחורה?
האם וכיצד משפיעות טמפרטורות האוויר והקרקע על פעילות נמלת הקציר השחורה והנווטת השחורה?
כניסה לקן, יציאה מהקן, הכנסת מזון והוצאת מוץ.
בשלושת סוגי הפעילות הבאים: יציאה, כניסה והכנסת מזון אל הקן באופן כללי נראתה עלייה בפעילות הנמלים בהתאם לעלייה בטמפ' האוויר והקרקע. יאה וכניסה לקן מתקיימות לא רק לשם הוצאת מוץ והכנסת מזון אלא גם לשם ביצוע פעולות נוספות כגון: שמירה על הקן, העברת פרטים, חפירה, שוטטות למטרות איסוף מידע או הגנה ועוד.
שאלה אקולוגית מס' 2- האם וכיצד משפיעות לחות האוויר והקרקע על פעילות נמלת הקציר השחורה והנווטת השחורה?
כפי שצוין בגרפים בתצפיותינו התמקדנו בארבעה סוגים ספציפיים של פעילות :כניסה לקן, יציאה מהקן, הכנסת מזון והוצאת מוץ.
שאלה אקולוגית מס' 3- האם וכיצב משפיעה נמלת הקציר על הצמחייה וטיב הקרקע שבסביבת הקן?
בשאלה השלישית בעבודתנו בדקנו את השפעת פעילות נמלת הקציר על הצמחייה וטיב הקרקע. בסדרת התצפיות שבצענו בדקנו את נוכחות הצמחייה במרחקים של 20-140 ס"מ מהקן. מתצפיות אלו נראה שהצמחייה מרובה יותר באזורים שרחוקים יותר מפתח הקן (בתווך של עד 140 ס"מ מהקן).
בניסוי שערכנו בדקנו את שיעור הנביטה בקרקע שנלקחה מאזורים קרובים אל פתח הקן ומאזורים רחוקים מפתח הקן (ברדיוס של מעל 2 מ'). מן התוצאות נראה ששיעור הנביטה הוא גבוה יותר בקרקע שנלקחה מאזורים קרובים אל הקן.
מתוצאות התצפיות והניסוי הסקנו ששיעור הנביטה גבוה יותר בסביבת הקן, בערך 60-150 ס"מ מפתח הקן. ברדיוס של עד 60 ס"מ כמעט ולא מצויה צמחיה בגלל המצאות הגורן שמפריעה לנביטה של הצמחים. על כן מסקנתו הכללית בנושא זה היא שהנמלים אכן משפרות את טיב הקרקע.
ליים, משפחת חרקים בעלי ארגון חברתי מסדרת דבוראי העוקץ. המשפחה מונה כ-10,000 מינים, מתוכם כ-160 מצויים בישראל. גוף הנמלה מחולק לשלושה חלקים: ראש, חזה ובטן. צבעה חום, שחור, אדום או צהוב. רוב מיני הנמלים שוכנים בקנים תת-קרקעיים, בקני תלוליות, בגזעי עצים או בצמחים רקובים. הנמלים חיות במושבות שבכל אחת מהן כמאה אלף פרטים. במושבה יש מלכה יחידה אשר תפקידה לדאוג להולדת הצאצאים וכל השאר הן נמלים פועלות אשר תפקידן לתפעל את המושבה ולדאוג לצאצאים.
לרוב ניכרים הבדלים גדולים בין בני הכתות השונות (כתות - קבוצות פרטים בעלת ייחוד התנהגותי: זכרים, פועלות, מלכות): לזכר ראש קטן יחסית, זוגעיניים מורכבות גדולות מאד, 3 עיניות (עינים פשוטות המסוגלות רק להבחין בין אור וחושך)ומחושים ארוכים בני 13 פרקים. לזכרים של רוב מיני הנמלים יש כנפיים. הבטן קטנה יחסית ובקצה בולטים לעיתים איברי הזדווגות.
אצל המלכה, לעומת זאת, הראש גדול יותר וגם בו 3 עיניות. העיניים המורכבות שלה קטנות מאלה של הזכר. מספר פרקי המחוש עומד בדרך כלל על 12.
למלכות הצעירות יש כנפיים, אך הן משירות אותן אחרי מעוף הכלולות. הבטן שלהן גדולה ובה שחלות מפותחות. לצינור הביצים קשור כיס זרע אשר לתוכו נקלטים תאי הזרע של הזכר. מן הביצים הלא מופרות מתפתחים הזכרים.
הראש של הנמלות הפועלות גדול. לרוב הן חסרות עיניות ועיניהן קטנות מאלה של הזכר והמלכה (לפעמים אין להן עינים כלל). מספר פרקי המחוש אצלן שווה למספרם אצל המלכה. הכנפיים חסרות תמיד ולכן מבנה החזה של הפועלות שונה מזה של הזכרים והמלכה. החזה האמצעי פחות גדול והגבול בין הפרקים אינו ברור. השחלות אינן מפותחות ולרוב מנוונות לחלוטין. כיס הזרע מנוון גם הוא. בדרך כלל, הפועלות קטנות במידה ניכרת מן המלכות והזכרים. הן אינן מזדווגות, אך יש שהן מטילות ביצים לא מופרות שמהן מתפתחים זכרים.
במקרים יוצאים מן הכלל, מתפתחות נקבות מביצי פועלות. צינור ההטלה של הפועלות אינו משמש להטלה, אלא מתפקד כעוקץ בלבד. אצל מינים רבים הוא מנוון, ויש שהוא נעלם לגמרי. למרות זאת, לעיתים בלוטות הארס מוסיפות לפעול ואז מותז הארס מפתח שבקצה הבטן. משך החיים של הפועלות קטן בהרבה מזה של המלכות. המלכה חיה כ-15 שנים ואילו הפועלת חיה חמש שנים בממוצע.
במינים מסוימים, כל הפועלות שוות זו לזו בגודל הגוף ובצורתו. במינים אחרים, ניכרים הבדלי גודל בין הפרטים. מקורם של הבדלים אלה אינו בהפרשי גיל, שכן הנמלה אינה מוסיפה לגדול אחרי שהיא מגיחה מן הגולם. יש נמלים השונות גם בצורתן. במינים מסוימים יש מלכות שהן חסרות כנפיים, במינים אחרים דומה המלכה במבנה גופה לפועלות, וכן ישנם גם זכרים דמויי פועלות.
הזכרים והמלכות הצעירות מופיעים רק בתקופות מסוימות – פעם אחת או פעמיים בשנה. בתקופה כזו, הם יוצאים בבת אחת מקנים רבים באזור מסוים, ופותחים במעוף הכלולות. חלק מן המינים מזדווגים תוך כדי תעופה, וחלק מזדווגים על פני הקרקע. מלכות חסרות כנפיים מזדווגות בתוך הקן.
המלכה יוצאת למעוף הכלולות רק פעם אחת בחייה ואז היא מסוגלת להזדווג עם זכרים אחדים. הזרעים נשמרים בגופה בתוך כיס הזרע, במשך שנים, כאשר בכל פעם מופרשים מספר תאי זרע אל צינור הביצים כדי להפרותן. הזכרים עצמם מתים זמן קצר אחרי ההזדווגות, והמלכה משירה את כנפיה תוך לחיצתן אל הקרקע או אל עצמים אחרים. עתה מנסה המלכה לייסד קן חדש לבדה או יחד עם מלכות אחרות. משלב זה ואילך, תפקידה היחידי הוא לדאוג להטלת ביצים. יש שהיא חוזרת לקן האם ויש שהיא מצטרפת לקן זר.
כשהיא מייסדת קן חדש, תרה המלכה אחר מקום מתאים, מסתגרת, ואחרי זמן קצר היא מטילה ביצים אחדות. מן הביצים בוקעים זחלים לבנים, חסרי רגליים ונטולי יכולת לדאוג לעצמם. המלכה מלקקת אותם ומזינה אותם ברוק מזין. שרירי התעופה בחזה, שנעשו מיותרים לאחר השרת הכנפיים, נעכלים, ויכולים לשמש מעתה כחומר ליצירת הרוק המזין. כמו-כן, יכולה המלכה להשתמש בחלק מן הביצים שהיא מטילה כחומר מזון.
הזחלים הופכים לגלמים. לעיתים, לפני שלב ההתגלמות, טווה הזחל פקעת מקורים שאותם הוא מפריש מפתח בשפתו התחתונה. מן הגלמים הראשונים מגיחות בדרך כלל רק פועלות. עם הופעתן, הן יוצאות מן הקן ומתחילות לאסוף מזון, וכן הן מטפלות בקן, בוולדות ובמלכה.
הפועלות מזינות את הזחלים בסוגי מזון שונים אשר קובעים את יעודו של הזחל. סוג מזון אחד יגרום להתפתחות מלכות, בעוד שסוג מזון אחר יגרום להתפתחות זכרים וסוג מזון שלישי יגרום להתפתחות הפועלות.
מזון הנמלים רבגוני. מקורותיו מן החי ומן הצומח כאחד, אך יש מינים המתקיימים בעיקר על טרף, ויש הניזונים בעיקר מזרעים. רוב הנמלים אוהבות מאד הפרשות מתוקות, כגון צוף של פרחים וטל דבש שמפרישות כנימותוציקדות. מסיבה זו, ישנם מיני נמלים היוצרים קשר סימביוטי עם הכנימות: הנמלים מעוררות את הכנימות להפרשה ואוכלות אותה ו"בתמורה" - שומרות על הכנימות ומכניסות אותן לקניהן.
הנמלים ניזונות גם מפירות (בייחוד כאלה שנפגעו מציפורים ומחרקים), פקעות ועלי נבט. באמריקה, ידועים מינים החותכים חלקי עלים, הופכים אותם בקן לזבל אורגני ומגדלים על מצע זה פטריות למאכל. הנמלים חיות גם בבתים, ושותפות שם למזונו של האדם. מינים רבים, בייחוד מינים של נמלי קציר, אוגרים מזון בתוך הקן. הנמלים מסוגלות לסחוב משקל הגבוה פי 10 - 50 ממשקל גופן, תלוי במין, ובמקרים קיצוניים אף יותר.
לנמלים אין בקן כלים לאגירת מזון נוזלי, והן יכולות לאגור מזון כזה רק בזפק. הזפק משמש מאגר מזון גם לנמלים אחרות. בין הזפק למעי האמצעי נמצאתהקיבה הקדמית. אצל מינים רבים מבנה הקיבה מסובך, והיא משמשת כשסתום המסדיר את מעבר המזון מן הזפק למעי. כשפועלת רעבה פוגשת בתוך הקן בפועלת החוזרת לקן עם זפק (התרחבות של הושט) מלא, היא מבקשת ממנה מזון בכך שהיא מתופפת עליה בעזרת המחושים, וזו מוסרת לה מזון מפה לפה (trophallaxis). בדרך זו מזינים גם את המלכה והזחלים. יש מינים המזינים את זחליהם בחרקים קטנים או בחלקי חרקים, בחתיכות זרעים, ובביצים שהמלכה או הפועלות מטילות. לעיתים קיימת חלוקת עבודה בין הפועלות: חלק מתמסר יותר לטיפול בוולדות, חלק לבניין הקן וחלק לאיסוף מזון.
אמצעי התקשורת של הנמלים מפותחים מאד, בדומה לכל החרקים החברתיים. התקשורת נעשית על ידי ראייה ועל ידי מישוש, ובעיקר רווחת התקשורת הכימית בעזרת הפרשות של פרומונים (חומרי ריח המשמשים לתקשורת כימית). הפרומונים נפרשים מבלוטות שונות: בלוטת הלסת בראש, בלוטת דופור (Dufour gland) ובלוטות הארס הקשורות לעוקץ. יש מינים המסמנים באמצעות הפרומונים שביל למקור המזון. פועלת שמצאה מקור מזון, מסמנת בשובה לקן את הדרך אליו. בקן היא מעוררת פועלות נוספות לצאת אל מקור המזון, והן מוצאות אותו בעזרת המחושים, כשהן עוקבות אחרי השביל המסומן. למינים רבים יש פרומוני אזעקה המזהירים את שאר הפרטים מפני סכנת אויב.
מאבק בין נמלים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
לא כל מיני הנמלים מייסדים בעצמם את קניהם. ישנם נמלים החיות כטפילותחברתיות בקן של מין אחר. במקרה כזה, הפועלות של הקן המקורי מטפלות בוולדות של הנמלים הטפילות. עם גיחת הפועלות הצעירות של הנמלים הטפילות, ומות הפועלות המקוריות של הקן, הופך הקן להיות מאוכלס רק על ידי הנמלים הטפילות. ידועים גם מיני נמלים שהם "ציידי עבדים". מינים אלה מתנפלים על קן של מין אחר, לוקחים ממנו את הגלמים ולפעמים גם את הפועלות הבוגרות, ומביאים אותם לקינם כדי שיטפלו בו.
הנמלים מקננות בקרקע, מתחת לאבנים, בעצים, בגבעולים חלולים, בקנים עזובים של דבורים וחללים נוספים. יש נמלים המקננות בקן ארוג מקורים שהזחלים מפרישים או בקן "תפור" מעלים. בניגוד לדבורת הדבש, אין לנמלים תאים פרטיים לגידול כל צאצא בנפרד. הביצים, הזחלים והגלמים מוחזקים גושים-גושים ומועברים כשהם נישאים בלסתות ממקום למקום בהתאם לתנאי החום והלחות.
סוג נמלה בתת-משפחת הדו-מתניות (Myrmicinae) במשפחת הנמליים. תפוצתו הנרחבת משתרעת על-פני החלקים החמים של העולם הישן ומגיעה בצפון עד לדרום שוויץ ודרום גרמניה, ובדרום עד לכף התקווה הטובה. זהו אחד הסוגים הבולטים ביותר בנופי ישראל.
הנמלים נראות לרוב כשהן נעות בשיירות ארוכות על פני שבילים, מביאותזרעים לאגירה בקן הנמצא בתוך הקרקע. קני נמלת הקציר עשויים להגיע עד לעומק 3 מ' ואף יותר מכך. הקן בנוי ממחילות ומחדרים. ברוב המינים הפועלות שונות זו מזו בגודלן. לפועלת יש ראש מרובע: המחוש חסר אָלָה ברורה. המלכות גדולות מן הפועלות. הן בעלות כנפיים ונוסף לעיניים יש להן עיניות. הזכרים שעירים מאוד, קטנים מן המלכות, ראשם ובטנם קטנים. מעוף הכלולות חל בסתיו, אחרי רדת הגשמים הראשונים.
נמלת הקציר ניזונה בעיקר מזרעים ובמידה מועטת מחרקים. היא אוספת את הזרעים על פני הקרקע או עולה על הצמחים. יש שהאספנית עולה על הצמח, נושכת את הגבעולון הנושא את הפרי, נופלת עם הפרי ארצה ונושאת אותו בשלמותו לקן. בנות רוב המינים נוהגות לסמן את השבילים ממקור המזון לקןבפרומונים, ועל פני שבילים אלה הן אצות-רצות בהמוניהן. סביב פתח הקן נערם המוץ (קליפות הגרגרים), ואילו בתוכו נאגרים הזרעים המשמשים להזנת הדיירים בתקופה שאין למצוא מזון בחוץ. בתקופה זו ייתכן והנמלים כלל לא יצאו מפתח הקן. הכמויות הנאגרות בקן אחד נאמדות בקילוגרמים, ולפיכך נחשבות נמלות הקציר כמזיק חקלאי.
בישראל מצויים כ-15 מינים ותת-מינים של נמלת הקציר, ביניהם: נמלת קציר חולית (M. arenarius), נמלת קציר שחורה (M. ebeninus) ונמלת קציר מחוספסת (M. rugosus).
No comments:
Post a Comment